רומה לוין 
הקולות שבתוכנו - מרחב ריפוי ולמידה

(למי שלא יודע מה זה התמקדות כדאי לקרוא קודם את ההסבר בדף התמקדות ואחר כך את המאמר הזה)

​

ראשית, פשוט כי תנועה וקול הם חלק מאיתנו, חלק מהטבע שלנו (חלק שבתרבות בה אנו חיים רובנו התנתקנו ממנו), וכפי שאנו רוצים להיות עם התחושות, הרגשות והצרכים שלנו פשוט כי הם שם והם חשובים, כך גם תנועה וקול ספונטניים הם חלק טבעי וחשוב מאיתנו.

 

שנית, בחוויה שלי זוהי עוד דרך להגיע אל הגוף ולחוש אותו יותר. התנועה והקול מעוררים את הגוף ואת התחושות. תנועה כשמה כן היא, היא מניעה, וכשאנו מתחילים לנוע, גם אם בהתחלה באופן יזום או מתוך זיהוי של התנועה שכבר מבקשת לקרות, הדבר הבא קורה, תנועה מביאה לתנועה הבאה (carrying forward). הקול הוא סוג ספציפי של תנועה (ויברציה היא תנודות האויר) אך יש לו איכות מיוחדת, הויברציות של הקול מעירות ומניעות את הגוף בצורה אחרת מאשר תנועה שאינה קול והן מוחשיות כלומר אפשר לחוש אותן וזה עשוי להקל עלינו לחוש את הגוף או לחוש אותו במידה רבה יותר.

​

שלישית, זוהי עוד דרך לבטא תחושות מורגשות, בשפה שהרבה יותר קרובה למהות של התחושות - גופנית, זה כמו לדבר גופנית (על משקל עברית, אנגלית). השימוש בתנועה וקול כלומר בשפה הראשונית יותר של הגוף מביא פעמים רבות לחיבור למקומות ראשוניים יותר, שכבות פנימיות יותר, לרבדי חיים שנמצאים שם לפני שמילים היו קיימות כמו לפני שלמדנו לדבר כתינוקות או כבני אדם (באבולוציה). מקומות אלה הם חלקים בסיסים ומהותיים בתוכנו שמבקשים ביטוי, הרבה פעמים בלי שאנחנו יודעים על כך אפילו, ולחלקם אופן ביטוי זה הכרחי ואינו בר תחליף. 

​

דבר נוסף שקורה כשמתרגלים התמקדות בתנועה וקול, (בדומה אולי למיינדפולנס בתנועה) הוא שאנו בעצם מתרגלים תשומת לב, חיבור ואמפתיה תוך כדי החיים. רובנו רגילים שבשביל לשים לב צריך לעצור, להיות בתנוחת גוף מסוימת (בד"כ ישיבה) וצריך מסגרת (מדיטציה, סשן התמקדות וכו'). הערך של עצירה לשם תשומת לב ושל המסגרות שמקלות את זה עלינו הוא רב מאוד ומומלץ מאוד ובשלבים ראשונים של תהליכי התפתחות זה בדרך כלל כמעט הכרחי. יחד עם זאת אחרי שלמדנו לעצור ולשים לב, כדאי מאוד בעיני להתחיל לתרגל בנוסף גם תשומת לב תוך כדי תנועה וביטוי מה שייקל עלינו ליישם תשומת לב, חיבור פנימה וקבלה אמפתית לעצמנו (ולאחרים) גם תוך כדי פעולות החיים הרגילות ובהדרגה גם יותר ויותר במצבי לחץ בחיים.

הדבר יכול לבוא לידי ביטוי גם באפשרות להתמקד בכל מיני תנוחות מלבד ישיבה, אפילו רק זה כבר משנה את כל מצב התודעה שלנו ומדמה מצבים אחרים בחיים. 

​

לבסוף חשוב לי לציין שמבחינתי שימוש בתנועה וקול בהתמקדות לא בא בשום אופן על חשבון שימוש במילים. חלק מהמהות של ההתמקדות הוא בדיוק השילוב הזה שבין התחושות לחלק הממשיג, המילולי שלנו וזה חלק מגדולתו של הכלי. יחד עם זה חשוב לי שערוצי התקשורת הלא מילוליים יהיו פתוחים עבורנו בנוסף, גם וגם, כדי שנוכל להנות מכל העולמות, להיות שלמים ושלמות יותר, להיות כל מי שאנחנו.   

​

​

אם עולות לכםן מחשבות נוספות בנושא אשמח לשמוע מכםן, מוזמנים.ות לכתוב לי   https://www.romalev.com/contact